פרויקט זה באוצרות טלי בן נון הוזמן והוצג כפרויקט מיוחד במסגרת יריד ‘צבע טרי 2017′ ועבר לאחר מכן לתצוגה מורחבת בחלל המרכזי של ‘מוזיאון בלומפילד למדע’ ירושלים

השתלת עצם הוא מיצב תלוי מקום, מודולרי ודאדאיסטי בתפיסתו, האמנית ענבל הופמן רקחה סביבה פיסולית המפגישה בין רוח “חדרי הפלאות” הרנסאנסיים (“Cabinet of curiosities“) לבין אוסף של חפצים יומיומיים מחוסרי הילה. ההיגיון הפנימי המשובש של המיצב בנוי על “תודעת רצף”, מעין מעגל סגור המזין את עצמו ומתפתח מעצמו. החיבור בין איקאה, מקס-סטוק ופסולת ביתית לבין מרכיבים אורגניים, הופך תחת ידיה להכלאה פנטסטית בין הביתי למדעי, בין הבוטני למשרדי, בין הטבעי לסינטטי.

החפצים במיצב מתנהגים כמו “שחקנים” על סט תיאטרלי, נוֹנְסֵנְסי משהו, נענים לשימושים החדשים שהופמן מעניקה להם. כושר ההמצאה, האלתור והמשחקיות ממלאים את המיצב בהגיון רצוף מוקשים קטנים, ובמלכודות של הומור ואניגמטיות.

הקומפוזיציה השלמה בנויה מסיטואציות פיסוליות, קטנות וממזריות, שמתחברות זו אל זו (בעזרת קשים, צינורות אינפוזיה, צינורות השקיה או ענפים) ומרכיבות רצף אסוציאטיבי שמתגלגל ומתפתח מאיבר לאיבר. ככל שנכנס פנימה – יתעורר ספק או חשד במנגנון, ככל שנתרחק – נבחין במערך הקונסטרוקטיבי המחזיק על כתפיו את המיצב.

Bone Grafting // Inbal Hoffman

 Curator: Tali Ben-Nun

Bone Grafting is a site-specific, modular, and Dada-spirited installation, Artist Inbal Hoffman contrived a sculptured environment where the spirit of a Renaissance-like Cabinet of Curiosities faces a collection of everyday objects that have no aura. The installation’s distraught internal logic is based on a “continuum of consciousness,” a closed-circuit, in a way, which is self-feeding and auto-evolving. She turns an assemblage that brings together IKEA, Max-Stock, household waste, and organic elements – into a fantastic crossing between the domestic and the scientific, the botanical and the bureaucratic, the natural and the synthetic.

The objects in the installation function as if they were “actors” in a nonsense theatrical setting, conforming to the new roles assigned to them by Hoffman. Ingenuity, improvisation, and playfulness populate the installation with logical landmines and enigmatic humorous traps.
The entire composition is made up of small shrewd sculptural units linked by straws, IV tubing, irrigation pipes, or branches. The associative continuum from one organ to the next ceaselessly revolves and evolves. The go more we venture inward, the more suspicious we become towards the mechanism. The further we move away, the better we can make out the construction that is holding this installation together.